כל אחד מאתנו הרגיש זאת לפחות פעם אחת, כשמעירים לנו, מותחים עלינו ביקורת, מספרים לנו מה עלינו לשנות, לרוב זו שיחה שמצמצמת את הרצון להקשיב, יוצרת חומות הגנה ומונעת נכונות לייצר שינוי או שיפור, לעומת זאת, התמקדות בחיובי, בדברים עתידיים, רצון, חלום. אלו יובילו בהכרח לשיפור.
בעולם האימון מצאו שהמיקוד בחוזקות, בהצלחות ובחלומות מייצר השפעה חזקה יותר מאשר המיקוד בחולשות ובחסמים, זאת ועוד, את מירב השינויים מבצעים אנשים דווקא במקומות בהם הם חזקים פחות במקומות בהם הם חלשים.
במחקר שערך פרופ' ריצ'רד בויאציס, ראש קתדרה במחלקה להתנהגות ארגונית בבית-הספר ות'רהד למנהל עסקים, נמצא כי העיסוק בגורמים חיוביים מייצר רגשות כמו תקוה, בזמן שעיסוק בגורמים שלילים יצרו חרדה והתגוננות. רגשות מעין אלו, בעצם מקשים על התפקוד החיובי.
הדיון ביעדים חיוביים וחלומות, מפעיל מסלולי עצבים במוח שפותחים את האדם לאפשרויות חדשות, אך אם מתמקדים בדיון בדברים שעל הצד השני לעשות כדי להשתנות, האפשרויות נסגרות.
אז מה? לא להעיר לעובד? לא להתמקד בכשלים שלו?
ממש לא, יש בהחלט להתייחס לכך, תפקידו של המנהל לעזור לעובד להתמודד עם כשלים כמו גם ההתמודדות עם ההצלחה, יש לייצר איזון ולתת משוב ביחס נכון.
כאשר מנהל מסייע לעובד שלו להרגיש טוב כשהוא חווה חווית הצלחה, הדבר מייצר מוטיבציה משולבת בתפיסה עצמית חיובית שממלאת את העובד באנרגיה, ממקדת אותו ומסייעת לו לייצר חשיבה רחבה יותר.
PROSO BLOG 