משמעת עצמית במיקור חוץ

או: למה חשוב לתת לעובדים (גם) משימות שונות בעבודת צוות?

מחקר שנעשה ב- 2011 על ידי דניאל גילברט ובתאני בורום מאוני' הרווארד בתחום הפסיכולוגיה החיובית, גילה משהו מעניין. מסתבר שהזכרונות שלנו מתגבשים ביעילות יתרה כאשר אנחנו חושבים שאנחנו חווים אותם ביחידות, ללא שותפים. 

זה אומר שיש לנו נטייה טבעית לסמוך על האחר בצוות שלנו במידה ואנחנו מבצעים מטלה דומה (תנו לשני אנשי צוות את אותה המשימה ותראו שכל אחד מהם נשען על הידע, ההבנה והזיכרון של בן או בת הזוג שלו למשימה). יחד עם זאת, במקרים בהם כל אחד מחברי הצוות מבצע חלק מהמשימה, כאשר החלק הזה נמצא תחת אחריותו הבלעדית, הוא נוטה לגבש זיכרון מוצק יותר ולגלות מעורבות גדולה יותר.

למה זה קורה?

הסבר אחד לתופעה הזו נקרא "בטלה חברתית". מסתבר שאנשים נוטים לא להתאמץ במלוא כוחם אם הם חושבים שהם יכולים להשען על אחרים למילוי המאמץ החסר. הסבר נוסף יכול להיות שהתנסות משותפת מסיחה את דעתנו כי אנחנו משקיעים "אנרגיה מנטלית" בנסיון לדמיין או להבין מה בדיוק עובר על השותף שלנו לעשיה וכיצד הוא מגיב לסיטואציה.

מה לעשות?

• גיבוש הצוות וייזום מפגשים חברתיים, עודדו ליכוד של החברים על בסיס מקצועי וחברתי. הקפידו על מינימום משתתפים בצוות כדי לשמור על איכות הדיון ופרופורציה בין העבודה שצריכה להתבצע והאנשים האמונים על המשימה.
• משוב והערכה – לא לוותר על שיחות מתמשכות שנועדו להרגיש דופק, למקד, לחדד ובעיקר להיות שם לכל תמיכה נדרשת (גם רגשית…זה חלק מהמשימות הניהול), זאת כמובן בניגוד למשוב המקובל המתבצע אחת ל…
• יצירת משימות אישיות – חלוקת עבודה מסודרת או אפילו גבולות גזרה יכולות לסייע ולמנוע "בטלה חברתית". התרומה האישית של כל אחד מסייעת להגדלת מעורבות.
• תיאום ציפיות – אל תהססו להציב גבולות או להגדיר התנהלות מקובלת בקבוצה. תיאום ציפיות הוא כלי חשוב ממנו נגזרות התנהגויות רצויות.